החלטה בתיק בש"פ 1542/04

          זו הפעם ענייננו הוא בפירוש הוראות אחדות הבאות בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (החוק או חוק ההלבנה). חוק זה, אשר תחילתו הייתה לפני שנים מספר, מהווה חוליה חשובה בתחום המאבק בעבריינות, בייחוד במאבק הבינלאומי בסמים מסוכנים ובפשעים חמורים אחרים. הלבנת הון פירושה הפיכת הון שהושג בעבירה להון שהושג בדרכים כשרות, וכלשונה של הצעת החוק (ה"ח לשנת תשנ"ט, 420):

הלבנת הון היא עשיית פעולה ברכוש, לעיתים באמצעות המערכת הפיננסית, במטרה להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בתוך רכוש הנושא אופי חוקי ותמים, תוך טשטוש מקורו הבלתי חוקי של הרכוש.

סכומי כסף גדולים דרכם שהם מועברים ממקום למקום או מיד-ליד באמצעות המערכת הפיננסית, קרא: באמצעות הבנקים, ומכאן הפיקוח היתר שהחוק מבקש להטיל על הפעילות הבנקאית והבין-בנקאית. פיקוח זה, על-פי טיבם של דברים, יש בו כדי לפגוע בצינעת הפרט וברצונו הלגיטימי של היחיד שלא לגלות לאחרים מה רכוש מחזיק הוא בידו וכיצד מחזיק הוא ברכוש. ואולם מנגד עומדת התכלית הלגיטימית לא פחות - הצורך הדוחק להילחם בעבריינות כבדה שגלגליה משומנים בכסף. בתנאיי החברה של ימינו יש בו באינטרס זה האחרון כדי לגבור, ולו בחלקו, על האינטרס של צינעת הפרט. הנה הוא הרקע לאירועים שהיו בענייננו, והשאלות העיקריות שהוטל עלינו להכריע בהן סבות, אמנם, אותו מאבק בלתי-פוסק שבין האינטרס של צינעת הפרט לבין האינטרס של המאבק כמעט-ללא-פשרות בעבריינות הכבדה.

2.       ולענייננו. המשיבים, איש ואשתו, פתחו חשבון בבנק פלוני. האשה נרשמה כבעלת החשבון והבעל נרשם כמיופה כוח. לאחר יום הפתיחה הפקיד המשיב לזכות החשבון - בחמישה שיעורים נפרדים שהופקדו מידי יומיים - כסף מזומן בסך כולל של 800,000 ש"ח. כל אחד מאותם שיעורים סכומו היה פחות מסך של 200,000 ש"ח. חשוב להזכיר כי אותה עת - ובהתאם להוראת סעיף 8(1) לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 (צו הדיווח) - חוייב תאגיד בנקאי לדווח לרשות המוסמכת על כל "פעולה של הפקדה בחשבון... של מזומנים... בסכום שווה ערך ל-200,000 שקלים חדשים לפחות" (כהיום הזה המדובר הוא בסכום של 50,000 ש"ח). בהפקידו את 800,000 הש"ח בדרך שהפקידם, מטרתו של המשיב הייתה שדבר ההפקדות בסך כולל של 800,000 ש"ח לא ידווח לרשות המוסמכת.

3.       המשטרה דווחה על מעשי המשיב, ומשנפתחה חקירה גלויה והמשיבים נחקרו במשטרה, טענתם הייתה כי הכסף המזומן שהופקד בחשבון נתקבל מאת אחיו של המשיב, וכי כסף זה ניתן בתמורה לזכויותיו של המשיב בשתי דירות, האחת באשקלון והאחרת בנתיבות. בשלב מאוחר יותר טען המשיב, כי הכספים שהפקיד בחשבון כספי אחיו הם, וכי אחיו העביר אותם לידיו למשמרת בשל סכסוך משפחתי שבינו לבין אישתו. האח ביקש להסתיר את הכספים מפני אישתו, והכספים הופקדו בחשבון בהפקדות נפרדות שכל אחת מהן בשיעור של פחות מ-200,000 ש"ח, כדי למנוע דיווח של הבנק לרשות המוסמכת, וברצונו של המשיב כי שמו לא ייקשר לאותן הפקדות. 

4.       הרשויות חוקרות בימים אלה את נושא ההפקדות. תכלית החקירה היא להתחקות אחר מקור הכסף המזומן שהאח הזרים לחשבונם של המשיבים, לבירור אם נעברה עבירה של הלבנת הון בניגוד להוראות חוק ההלבנה.

5.       במהלך החקירה ביקשה המדינה את בית-המשפט כי יטיל עיקול זמני על 800,000 הש"ח המצויים בחשבון המשיבים, וזאת, כסברתה, על-פי סמכות הקנויה לו בחוק ההלבנה. בית-המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי השופטת ורדה מרוז, סירב להיעתר לבקשה (לאחר שהטיל עיקול זמני במעמד צד אחד), ועל החלטת סירוב זו הערעור שלפניי.

6.       קראתי את המיסמכים שהונחו לפניי והוספתי ושמעתי טיעונים על-פה מפי באי-כוח בעלי-הדין. שקלתי את הטיעונים מכאן ומכאן, ולהלן החלטתי.

7.       חילוקי הדעות בין בעלי-הדין נסבים, בעיקרם, על שני מרכזים: מרכז אחד עניינו בשאלה אם מעשי המשיב בהפקדות הכספים כפי שהפקידם מהווים, לכאורה, עבירה על הוראה מהוראות חוק ההלבנה. אשר למרכז השני: בהנחה כי מעשי המשיב בהפקדות הכספים כפי שהפקידם מהווים אמנם, לכאורה, עבירה על חוק ההלבנה, השאלה היא אם על רקע זה קנה בית-המשפט סמכות להטיל עיקול זמני על כספי ההפקדה. בהמשך דברינו להלן נדון בשאלות אלו, אחת לאחת, כסידרן.

8.       אשר לשאלה אם עבר המשיב עבירה בהפקדות הכספים בדרך שהפקידם. פתרונה של שאלה זו יימצא בפירושו של סעיף 3 לחוק ההלבנה, הקובע ומורה אותנו בזו הלשון:

עינינו הן הרואות, כי הוראת סעיף 3 שלחוק ההלבנה נחלקת לשני סוגי עבירה, זו עבירה שבפיסקה (א) וזו עבירה שבפיסקה (ב). ענייננו-שלנו הוא בעבירה שבפיסקה (ב), ועד שנגיע לפירושה של הוראת-חוק זו הבה נציג לפנינו את הוראות הסעיפים 7 ו-9 הנזכרים בה.

          סעיף 7 שלחוק ההלבנה מעניק סמכות לנגיד בנק ישראל לצוות צו המטיל חיובים אלה ואחרים על תאגיד בנקאי. בעשותו שימוש בסמכותו זו ציווה הנגיד את צו הדיווח, וכפי שראינו בדברינו למעלה, חוייב תאגיד בנקאי לדווח לרשות המוסמכת על כל פעולה של הפקדה בחשבון של מזומנים בסכום שווה ערך ל-200,000 ש"ח לפחות. סעיף 9 שלחוק ההלבנה מטיל חובות דיווח מסויימות על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה.